מדע השבחת זנים

אפשר להבין את המושג "השבחת זנים" אם חוזרים לרגע אל התיאוריה של צ'רלס דרווין בספרו המפורסם "מוצא המינים". שם טען דרווין כי במאבק האבולוציוני המתמשך על הקיום רק זנים ומינים המצליחים להסתגל, באמצעות שינויים קטנים ומועילים בתכונותיהם – שורדים. בדומה לכך, מדע השבחת הזנים זהו למעשה תהליך של שינוי תכונות של צמחים על מנת לייצר תכונות רצויות בצמחים, ולשפר אותם, מעין אבולוציה בזעיר אנפין. רק שכאן, השבחת זנים היא לצרכי האדם.

תהליך זה מושג על ידי ברירה (בדומה לברירה הטבעית של דרווין) של תכונות גנטיות רצויות מבחינה אסתטית, מבחינת טעם או מבחינה כלכלית. וכאשר תהליכי השבחת זנים חוזרים על עצמם במשך דורות רבים, הם משנים את התורשה והגנטיקה של צמחים, הרבה מעבר לגבולות הצמחים הקיימים.

איך הכל התחיל בעצם?

מבחינה היסטורית לא היה צריך להמתין לתיאוריה של צ'רלס דרווין כדי להתניע תהליכי השבחת זנים. משביחי זנים היו כאן כבר לפני אלפי שנים, מהיום שהחקלאות הייתה. מרגע שהאדם התקבע במקום אחד ושם קץ לנדודים ולרדיפה אחר מזון, החל העידן החקלאי. כבר אז חקלאים עתיקים הכירו בכך שיש איכויות שונות לצמחים שבשדות שלהם ושמרו זרעים שהביאו ליבולים מוצלחים יותר. זו אמנם הייתה השבחת זנים אינטואיטיבית לא מדעית ומתודית, אך עדיין מדובר בתהליך של ברירה מודעת של זנים בעלי תכונות רצויות וזניחת זנים בעלי תכונות שאינן רצויות.

את התוצאות של ההשבחה של חקלאים עתיקים אלו אנחנו חווים עד ליום זה. מרבית הצמחים הקיימים כיום עברו סוג כזה או אחר של השבחה עד שקשה למצוא היום צמחים הדומים לאבותיהם הפראיים, זנים קדומים אלו בוודאי לא היו שורדים עד לימינו בטבע. השבחת זנים היא, אפוא, אבולוציה בוטנית מוחשת.

גרגור רנדל, מראשוני מדעני השבחת הזנים

כבר באמצע המאה ה-19 גרגור מנדל שרטט את עקרונות התורשה דרך שילוב אפונה סגולה עם אפונה לבנה, ובכך סיפק את המסגרת המדעית הראשונה להשבחת זנים. הוא חקר, ממש במקביל לחקר התורשה והגנטיקה האנושית, שיפור צמחים דרך רבייה. הוא הבין שמשתנים גנטיים רבים קיימים בצמחי העולם ויש לזה פוטנציאל אדיר.

מה עומד מאחורי רעיון השבחת הזנים

משביח הזנים שואף לשלב בין התכונות הרצויות המצויות בכמה זני צמחים. תכונות אלו יכולות להיות שונות ומגוונות, לדוגמה: עמידות בפני מחלות, עמידות בפני מזיקים, הסתגלות לתנאי אקלים לרבות אקלים קיצוני. עמידות בקרקע מלוחה, שיפור גודל הפרי ומראהו, שדרוג הטעם, זירוז תהליכי הבשלה, הגדלת תשואות ויבולים, איכות טובה יותר, הגדלת חיי המדף ועוד. ועם כל כך הרבה אפשרויות אין זה מפתיע שמשביחי זנים אף פעם לא מתרכזים בהשבחה של תכונה אחת. המטרה שלהם היא, אם כן, להפוך את הצמח להבה יותר מועיל בכל היטב אפשרי.

בדיקת מעבדה

מטרת השבחת זנים בעידן הנוכחי

בשנים האחרונות אפשר לפגוש משביחי זנים רבים שמנסים לספק מענה לאתגרים הניצבים בפנינו כעת: התחממות גלובלית וגידול יוצא דופן של אוכלוסיית העולם. הם משתמשים בשיטות השבחה על מנת להפוך צמחים עמידים לטמפרטורות קיצוניות (בצורות, גלי חום וכו') וכן למצוא שילובי זני צמחים עמידים המניבים יבולים גדולים יותר ורבים יותר על מנת להאכיל את הפיות של האוכלוסייה ההולכת וגדלה.

שיטות להשבחת זנים

כיום יש מגוון שיטות להשבחת זני צמחים, בין היתר ניתן לציין את הבאות:

  • ברירה מלאכותית – בדומה לברירה הטבעית קיימת ברירה מלאכותית. בשיטה זו החקלאי בוחר את זרעי הצמחים הטובים ביותר על מנת שאלו יורישו לצאצאיהם את התכונות הטובות שלהם. בתהליך זה מנסה החקלאי להשפיע על הגנטיקה של הצמחים על ידי בחירה של הצמחים המוצלחים ביותר.
  • הכלאה דרך רבייה – בשיטה השבחה זו למעשה משלבים בין תאים של 2 או יותר סוגי צמחים, על מנת לקבל את התכונות הרצויות שבהם, ועושים זאת דרך מערכת הרבייה של הצמחים. השבחה דרך רבייה היא תהליך ארוך יחסית שבסופו ניתן לקבל את הצמחים עם התכונות הרצויות אך אין לכך ערובה שהתהליך יצליח.
  • השבחה דרך מוטציות – נכון, הקונוטציה של מוטציות נתפסת שלילית, אך כדי לקבל זנים חדשים ועמידים לא פעם יוצרים מוטציות על ידי חשיפת הצמחים לתנאים סביבתיים או לחומרים מסוימים, בתקווה שאחת או כמה מהמוטציות יביאו להשבחת הזן.
  • הנדסה גנטית – שיטה זו להשבחת זנים למעשה כוללת מגוון שיטות לביצוע מניפולציות בגנים של הצמחים. בשיטה זו ניתן לברור בצורה הטובה ביותר תכונות רצויות וכך להביא להשבחת זנים. שיטה זו, למרות שהיא מעוררת שאלות אתיות רבות, מביאה לתוצאות המדויקות ביותר מאחר שהיא פועלת ברמת החומר הגנטי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *